השתגע (מתוך ״המחברת של אליה״) - Omer Adam, Elia Rosilio

‏‎כשהעשן מתפזר

‏‎רואים שכולנו אותו דבר

‏‎על החוף הזה של החיים

‏‎אנשים קלים כמו סירות נייר

‏‎ומפחדים ממה מפחדים

‏‎מאיזה רגע של כישלון

‏‎נוסעים על מאה ארבעים

‏‎אבל לא בכיוון הנכון

‏‎מאחוריי האוזניות

‏‎כל אחד שומע איזה שיר אחר

‏‎ככה בלי סלקציות

‏‎הכל פשוט הרבה יותר

‏‎בלי צבע בלי פוליטיקות

‏‎כי את מי זה מעניין

‏‎החיים קצרים מדי הבנתי

‏‎כשאביצ׳י הפסיק לנגן

‏‎ואת ואת

בואי תתקרבי אליי

הזמן נגמר אולי מהר מדי

ואנשים רוקדים כשהם בודדים

ואנחנו שם עוד בין כולם

בואי נשכח הכל

גם ככה השתגע העולם

תראי את השקיעות של חדרה

מדממות וזה מדליק בי רגש

כולם פה מגדלים כנפיים

ואז בוכים כשנשרפים מהשמש

ונלחמים על היום יום

אחריי שנלחמו על הדרום

תביני העולם הזה משוגע נקודה קום

When the smoke clears

You see we are all the same

On this shore of life

People are as light as paper boats

and are afraid of what they are afraid of

From some moment of failure

Traveling on a hundred and forty

But not in the right direction

Behind me are the headphones

Everyone listens to a different song

Like this without selections

Everything is much simpler

No color, no politics

Because who cares?

Life is too short, I understand

When Avicii stopped playing

and you and

come closer to me

Time may be running out too quickly

And people dance when they are lonely

And we are there more among them all

Let's forget everything

Even so, the world has gone mad

Look at Hadera's sunsets

Bleeding and it ignites an emotion in me

Everyone here grows wings

And then cry when you get sunburned

and fight for the day to day

After me who fought for the south

Understand this world is crazy stop get up