שיר בבוקר בבוקר - Shlomo Artzi

פתאום קם אדם בבוקר

ומרגיש כי הוא עם ומתחיל ללכת,

ולכל הנפגש בדרכו קורא הוא שלום.

דגנים עולים מול פניו מבין חריצי המדרכת.

וניחוחות לראשו מדיפים עצי אזדרכת.

הטללים רוססים והרים, ריבוא קרניים,

הם יולידו חופת שמש לכלולותיו.

פתאום קם אדם בבוקר

ומרגיש כי הוא עם ומתחיל ללכת,

ולכל הנפגש בדרכו קורא הוא שלום.

והוא צוחק גבורת דורות מן ההרים,

ונכלמות משתחוות המלחמות אפיים,

להוד אלף שנים מפכות במסתרים,

אלף שנים צעירות לפניו

כפלג צונן, כשיר רועים, כענף.

פתאום קם אדם בבוקר

ומרגיש כי הוא עם ומתחיל ללכת,

ורואה כי חזר האביב

והוריק שוב אילן מן השלכת.

פתאום קם אדם בבוקר

ומרגיש כי הוא עם ומתחיל ללכת,

ולכל הנפגש בדרכו קורא הוא שלום.

Suddenly a man got up in the morning

and feels that he is with and begins to walk,

And to everyone he meets on his way, he says hello.

Grain rises in front of his face from the cracks in the pavement.

and fragrances to his head from azadrach trees.

The dew is sprayed and mountains, multiplicity of horns,

They will give birth to a sun canopy for his brides.

Suddenly a man got up in the morning

and feels that he is with and begins to walk,

And to everyone he meets on his way, he says hello.

And he laughs the heroism of generations from the mountains,

And the epic wars bow down,

For a thousand years of hardships in secrets,

A thousand young years before him

As a cool faction, as shepherds, as a branch.

Suddenly a man got up in the morning

and feels that he is with and begins to walk,

and sees that spring has returned

And Ilan again plucked from the fall.

Suddenly a man got up in the morning

and feels that he is with and begins to walk,

And to everyone he meets on his way, he says hello.