עונות - Aviv Geffen

את הגעת שלובה עם חורף

עם חיוך בשתי עינייך

הסתכלת עלי וכבר הבנתי איך

איך שלכת אהבה

נופלת על אדמת חיינו

מה עושים עכשיו שאל אותי ליבך

כוכבים מעלינו

כמו יודעים על כל שמתרחש

לא עושים עניין לזמן

לא אכפת לנו לאן

את היית באיזה חודש

וחיכינו כבר לילד

כשנולד אני קראתי לו אביב

כי הוא סימל תקופת ביניים

כשחיכיתי בינתיים כבר לחופש

ששום איש אינו משיב

את בכית כשעזבתי

לטובת ערוגות שבכפר

שם זרעתי התחלה

שם קצרתי משפחה

והנה קיץ שכוב לו

בגינה ליד הילד

שהביט בי ובשתי עיניו עצבות

תחזור לאמא הוא לחש לי

ואני פתאום הרגשתי

איך החופש אט הופך לו לבדידות

בחלון משפחה מטיילת

וילדי כבר נרדם על ספה

ופתאום את חסרה

בליבי האור כבה

אז עם הסתיו חזרתי

ועל צווארך הנחתי

שרשרת הבטחות אמיתיות

יקירתי אנא סלחי לי

אני יודע שטעיתי

כמו הטבע

גם ללב ארבע עונות

You arrived together with winter

With a smile in both your eyes

You looked at me and I already understood how

how did you fall in love

falls on the ground of our lives

What are we doing now, your heart asked me

stars above us

Like knowing everything that happens

We don't care about time

We don't care where

What month were you?

And we were already waiting for the child

When he was born I named him Aviv

Because it symbolized an interim period

When I was already waiting for time off

that no one answers

You cried when I left

for the benefit of beds in the village

There I sowed a beginning

I started a family there

And here is a summer that sleeps for him

In the garden next to the child

who looked at me with sadness in both of his eyes

Go back to mom, he whispered to me

And suddenly I felt

How freedom slowly turns into loneliness for him

In the window a family walks

And my child has already fallen asleep on the sofa

And suddenly you are missing

In my heart the light went out

So with the fall I came back

And on your neck I placed

A chain of real promises

my dear please forgive me

I know I was wrong

like nature

Also for the heart of Four Seasons