מחשבות על אהבה - Idan Rafael Haviv

והם אמרו לי שנסעת

ושאת בטח לא לבד

שבניו יורק הכול גדול

בכל סיבוב שומעים שם ג’אז

ואיך הדמיון דוהר

מתפזר כי אין ברירה

ושוב יורד בגלויות

כיוון קרית המלאכה

ואת יודעת איך אני

אני אף פעם לא נכנע

ברגעים החלשים

שוכב כותב שורף מרווה

ואז כמו עוגן משוחרר

אני שוקע בתנופה

אל זיכרון יפה שלך

אל מחשבות על אהבה

אם פעם תזכרי בי

ואולי כשתחזרי אז

נמצא לנו עוד יום אחד להיות

רק טעם שנותר בי

כמו סופה מן המדבר באת

ועכשיו את רחוקה

ובלילות הראשונים

אני חיפשתי לי אישה

או מנגינה שתלווה אותי

השתקפויות של אהבה

זוכרת הודו הזיות

מה שהפכנו להיות

עם איזה שאמן מקומי

איך את טיפלת בי כמו תינוק

עד שנגיע לקצה

עד שנתפוס לנו שלווה

עד שנסלח כבר באמת

עד שנחזור לאהבה

ושמש בוקר יום שישי

כל בתי הקפה מלאים

ואני חי קצת בשבילך

עובר בשוק קונה פרחים

And they told me you went

And you are certainly not alone

that in New York everything is big

At every turn you hear jazz there

And how the imagination races

Scatters because there is no choice

And again it goes down in postcards

The direction of the craft

And you know how I am

I never give up

in the weak moments

Lying writes burning sage

Then like a loose anchor

I sink into the swing

To your beautiful memory

No thoughts of love

If you ever remember me

And maybe when you come back then

We have one more day to be

Only a taste left in me

Like a storm from the desert you came

and now you are far away

and the first nights

I was looking for a wife

Or a tune to accompany me

Reflections of love

I remember hallucinating India

What we have become

with some local shaman

How you treated me like a baby

until we reach the end

Until we find peace

Until we are truly forgiven

Until we return to love

and Friday morning sun

All the cafes are full

And I live a little for you

Passing through the market buying flowers