ליל סערה - Yehuda Poliker

הסירה מיטלטלת בּלֵיל סערה

מרוּקָן פח המים, הצֵידה נגמרה

והשליח הנמלט שמחפש נמל מקלט

מתעקש לזכור את משמעות הבשוֹרה

מסמטה לא מוּשגחת הוא יוצא אל העיר

הולך שָקֶט לארמון כשחוט השחר מחוויר

כשהוא חולף כמו הבלחה במצלמות האבטחה

יש כווֶנֶת עליו בפוקוס מהיר

ובהבהוב מפתיע

הבשורה תגיע

גם אם ישתיקו לתמיד את הפָּליט השליח

והארמון שוקע

כי איש בו לא שומע

את קול החלשים וקול תחינת הטובע

ואני שנולדתי לרדופֵי סערה

לא יכול לא לראות את שברי הסירה

את הנרמס והכותש, את הכלוא והמגָרֵש

את דמעת השיר והתעקשות הבשורה

ובהבהוב מפתיע

הבשורה תגיע

גם אם ישתיקו לתמיד את הפָּליט השליח

והארמון שוקע

כי איש בו לא שומע

את קול החלשים וקול תחינת הטובע

The boat rocks in a stormy night

Empty the water tank, the side is over

and the fugitive messenger who seeks a harbor of refuge

insists on remembering the meaning of the gospel

From an unattended alley he goes out into the city

Walks quietly to the palace as the thread of dawn fades

When it passes like a flash in the security cameras

Aim at him with quick focus

And in a surprising blink

The news will come

Even if they silence the refugee messenger forever

And the palace sinks

Because no one in it listens

You are the voice of the weak and the voice of the drowning

And I was born to be haunted by a storm

Can't help but see the wreckage of the boat

The trampled and crushed, the imprisoned and the banished

the tear of the song and the insistence of the gospel

And in a surprising blink

The news will come

Even if they silence the refugee messenger forever

And the palace sinks

Because no one in it listens

You are the voice of the weak and the voice of the drowning